השכיחות של הפרעות בתפקוד המיני היא גבוהה מאוד. כמעט כל אדם יסבול מהפרעה בתחום זה במהלך חייו, בין אם באופן זמני ובין אם באופן קבוע. לפי מחקרים, גברים נוטים להיות עסוקים ומוטרדים יותר בנושא זה, אך העיסוק במין משותף לכל בני האדם.
ההפרעות בתפקוד המיני יכולות להופיע בכל שלב של יחסי המין: הגירוי, הפלאטו, האורגזמה והפגת המתח. כל הפרעה יכולה להיות זמנית וחולפת או קבועה ויציבה. בתחום זה יש חשיבות יתרה לאבחון כולל ומדויק, שכן הביולוגי, החברתי והנפשי שלובים מאוד זה בזה.
הפרעות בתפקוד המיני כוללות את ההפרעה בחשק המיני: מדובר בירידה פתולוגית בליבידו, עד כדי אובדן מוחלט של החשק במין. אחוז אחד מהאוכלוסייה מדווח על ההפרעה הקוטבית להפרעה זו, דהיינו עודף חשק מיני, כמו התמכרות למין או נימפומניות. הטיפול המקובל לירידה בחשק המיני, באם נשללה בעיה פיזית, הוא טיפול פסיכולוגי דינמי קצר-מועד, המשלב הבנת הרקע של הסימפטום (קשיים בזוגיות, דיכאון, תוקפנות כלפי בן הזוג) יחד עם תרגול התנהגותי של גירוי מיני. חלק מהותי מהחשק המיני מחייב שילוב של פנטזיות מיניות, שבלעדיהן לא תתכן עוררות מינית.
הפרעות מיניות אחרות קשורות לפוביות, פחדים ואוורסיות (הימנעות ממין בכלל או מאספקטים מסוימים של המיניות). הפרעות נוספות בתפקוד המיני כוללות אימפוטנציה, חלקית או מלאה, שפיכה מוקדמת, וחוסר יכולת לחוות אורגזמה. חלק מהאנשים סובלים מהפרעות כאב מיניות כמו כאבים בעת או לאחר קיום יחסי מין, או וגיניסמוס – התכווצות לא רצונית של שרירי הווגינה עד כדי חוסר יכולת לשאת חדירה.
כמעט תמיד ניתן למצוא פתרון לבעיות אלה. נדרשת פתיחות כדי להגיע לרופא על מנת לשלול בעיה אורגנית ובהמשך להיעזר במגוון הטיפולים הקיים כיום. תרופות נוגדות חרדה ותרופות המעוררות זקפה עוזרות במידה קריטית. טיפול זוגי, טיפול על ידי סרוגייט (מאמן או מאמנת למיניות), כל אלה מוכחים כעוזרים עד כדי פתרון מוחלט של הקושי. לעיתים בבסיס הבעיות בתפקוד ובהנאה ממין נמצאת הפרעה אחרת, הפרעה באינטימיות או בהנאה בכלל. בפסיכותרפיה, ניתן להבין את הגורמים לבעיה ואת הדרכים לפתרונה.
דוגמאות:
אורלי הגיעה לטיפול לאחר שכל ניסיונותיה לקיים יחסי מין עם בן זוגה עלו בתוהו. היא אוהבת אותו ונמשכת אליו. חווה אותו כאדם עדין ומתחשב. היא יכולה לחוש גירוי מיני ומתאווה לקיים יחסי מין אך ברגע החדירה חשה התכווצויות קשות בווגינה, התכווצויות המלוות בכאב רב עד כדי שעליהם להפסיק את המגע המיני. היא מספרת שזה בדרך כלל לא קורה באוננות. בעבר, עם בני זוג אחרים, רק לעיתים רחוקות נתקלה בכך.
בתוך הטיפול הזוגי עלה הקושי שלה לשלב מיניות עם יחסי אהבה. הרקע לקושי זה נראה כנובע מיחסי מין שקיימה בגיל צעיר מאוד עם גבר מבוגר ממנה בשנים רבות, יחסים שרצתה בהם, אם כי כיום היא מבינה שלא הייתה בשלה לקיימם. גבר זה לא אהב אותה והשתמש בה כאובייקט מיני בלבד. החוויות שעברה איתו משפיעות עליה בעת קיום יחסי מין, בעיקר מאז שחשה מאוהבת שוב, לראשונה, בבן זוגה הנוכחי. שילוב של תרופות נוגדות חרדה קצרות טווח, טיפול זוגי וסבלנות פתרו את הבעיה.
יורם הגיע לטיפול לאחר שחש שאינו מעז ליצור קשר עם נשים, וכשהוא כבר מעז – מסתיים הקשר תוך זמן קצר. יורם בן עשרים ושש, סטודנט, בעל הופעה נעימה. לפי עדותו, הוא אינו סובל מקשיים נפשיים אחרים. הוא מסוגל ליצור קשר קרוב, הן עם גברים והן עם נשים, כל עוד אין פוטנציאל ל"משהו רומנטי". במהלך הפגישות, לאחר חודשים רבים, הצליח יורם להסביר את מהות הבעיה. הוא חושש שאיבר מינו קטן מידי.
זוכר שפעם, במחנה קיץ, התקלח עם בני כתתו ולתחושתו איבר מינו בלט בממדיו הקטנים. מאז מעולם לא נתן לאיש לראות את "בושתו". לקח זמן רב נוסף עד שהצלחתי לשכנע את יורם שיפנה לרופא. בבדיקה נמצא שאומנם אבר המין מעט קטן מהנורמה אך לא במידה שיכולה להפריע לקיום יחסי מין מלאים ומספקים. יורם נעזר בשיחות ובהמשך בסרוגייט. לבסוף, מצא בת זוג שאתה העז לחלוק את סודו. הוא נשוי לה כיום.
מדהים ונורא שכל כך הרבה אנשים, כמו אורלי ויורם, נשארים בבדידותם, שבויים בתוך מערכת של אמונות שווא סביב מיניותם ומוותרים על האפשרות לחיות באופן מלא בשל מה שבעיניהם הוא סוד אימתני ובעיני אחרים יכול להיות חלק מהקסם של האהבה.
יוסי מספר לי: "אני שולח יד, כאילו במקרה, "בודק את השטח". ברוב המקרים, היא עושה כאילו בכלל לא הרגישה. ממשיכה לקרוא, או מעמידה פני ישנה. אני יודע, זה אבוד, הלילה הזה כבר יעבור, שוב, בלי כלום".
"פעם עוד הייתי מנסה, ממשיך לגעת, אומר משהו, מנסה לפתות אותה. היתה תקופה שגם הייתי מאיים. לא יכול כל הזמן לרצות ולא לקבל. לא מתאים לי. אני אחפש בחוץ. אני לא מאמין לך שאת אוהבת אותי אבל כל כך לא רוצה אותי. היום, אחרי יותר מעשר שנים ביחד, אני פשוט מתקפל וזהו. לא רוצה – לא צריך".
"אבל מה שיותר קשה לי זה מה שקורה כשהיא כבר כן, כאילו, רוצה. במקרים האלה היא שולחת יד חזרה, אני מרגיש שהיא בעניין, שגם לה בא. ואז די מהר זה מתלהט. אין לנו משחק מקדים ארוך. דווקא אני הייתי רוצה אבל היא משדרת "טוב, תתקדם…". וכשאני מנסה להיכנס, אני מגלה שהיא יבשה לגמרי. וזה הורג אותי. זה הכי נורא. יותר מכל הלילות בהם היא מלכתחילה לא רוצה, יותר מכל מילה וכל מעשה אחר. מבחינתי, זו הדחייה האולטימטיבית: הדחייה של הגוף. במצבים האלה אני מרגיש שאין שום תקווה, שהיא לא אוהבת אותי ושאני חי בשקר, שאנחנו צריכים להיפרד".
יוסי הוא גבר בשנות הארבעים לחייו, מטופל די ותיק שלי. אדם בעל איכויות רבות, בעל אינטליגנציה רגשית, אחד שיודע להתנהל עם אנשים. אני יודעת שהוא אוהב את אשתו, בעל ניסיון מיני לא מבוטל שנרכש בתקופת נערות-רווקות ממושכת. הוא יודע שאשתו, אם שלושת ילדיו, שגם עובדת במקצוע תובעני וגם מתנהלת עם מגוון די גדול של בעיות משל עצמה, אוהבת אותו.
וכבר דיברנו על זה הרבה פעמים. הוא יודע הכול. יודע שמנגנון הגירוי המיני אצל נשים פועל אחרת. יודע שזו בעיה משותפת לנשים רבות מאוד, ויודע שיש חומרי סיכה ופתרונות שונים ומגוונים. אלא שזה בכלל לא העניין: הוא פשוט נעלב, נפגע עד עמקי נשמתו. היובש שלה הוא הכישלון האישי הכבד ביותר שלו. בחוויה שלו, כאן בדיוק הוא דחוי, כאן הוא יוצא "לא גבר".
את אותו הסיפור בגרסתו הנשית שמעתי אינספור פעמים: "היינו בסיטואציה אינטימית, במיטה, בצימר, בכל מקום שהוא, היה כיף, התלהטנו, ואז פתאום אני קולטת שלא עומד לו. לפעמים מלכתחילה, כאילו הראש רוצה, הגוף נענה אבל הזין בכלל לא בעניין. לפעמים מתישהו בדרך. פתאום הוא נכבה". ואז הן מתחילות לשבור את הראש: "מה עשיתי לא טוב? דיברתי מדי, לא דיברתי? הריח שלי? המגע שלי? הוא לא באמת רוצה אותי??!!"
ובכן, זה סימפטום: זה יכול להיות כמעט כל דבר שבעולם. זה יכול להיות היסח דעת רגעי, או עייפות. זו יכולה להיות תגובה לאלכוהול. זה לעיתים עניין הורמונאלי. זה יכול להיות תוצאה של חרדת ביצוע. הן גברים והן נשים נוטים לשפוט את עצמם כל העת. לחיות בסרט. "אני חייב לזיין, אם לא עומד לי אני דפוק". "אני חייבת לגרום לו להרגיש הכי גבר בעולם, אחרת הוא יעזוב אותי". "אני חייבת לגמור, איזו אישה היום לא גומרת". והלחצים האלה, ברגע האמת, כדרכן של חרדות, מקלקלים את הביצוע.
בחלק מהמקרים זו אכן תגובה לתשוקה לא מספקת כלפי בן או בת הזוג. לעיתים קורה שתשוקה דועכת, זמנית או באופן קבוע. לעיתים קורה שמשהו באותה הסיטואציה מכבה. ריח מסוים, מגע חזק מדי, חלש מדי, מילה שלא במקומה. אנחנו רוצים להיות עם בני זוג שיהיו הכי רגישים ואינטימיים ועדינים בקשר אלינו אבל במיטה – אנחנו חוזרים לעיתים להרגיש כמו בעלי החיים שבטבע: גירוי תגובה. "אם הוא איתי, חייב לעמוד לו". "אם היא שלי, היא צריכה להירטב ברגע שהיא רואה אותי".
מה שעושה את כל הסיפור הזה למסובך עוד יותר זה שהוא מסוג האירועים המכוננים. בפעם הבאה, החשש שזה יקרה שוב מגביר מאוד את החרדה, של שני הצדדים. הגבר מת מפחד ששוב לא יעמוד לו, ועלול להיקלע למעגל קסמים שסופו בגידות או אימפוטנציה. האישה עלולה להיקלע למבוך של שקרים והסתרות.
זוגות נפרדים על הרקע הזה. הפגיעה המצטברת עלולה להיות הרסנית, לגרום לתחושות של דחייה ותסכול שהולכים ומתעצמים וחותרים גם תחת אהבות גדולות מאוד. והטראגיות של המצב רק גדלה לאורך זמן, כי אין קשר שלא צריך, בשלב כלשהו, להתמודד עם הבעיה הזו. אין זוג שמקיים יחסי מין נטולי תקלות לאורך שנים. זה חלק מהדינאמיקה הזוגית ואי אפשר לברוח מזה.
במקרה של יוסי, אני מנסה ללמד אותו לפצל אחריות. הוא צריך ללמוד לדאוג לסיפוק המיני שלו ולהניח לבת זוגו לזרום עם המיניות שלה בקצב שלה. כשהיא לא נרטבת, יש עוד דרכים להגיע לסיפוק, ודרך דיבור וטכניקות אפשר לפתור את המצב הזה. הוא צריך ללמוד שלא הכול קשור אליו. הוא צריך להאמין לה כשהיא אומרת לו שהוא הגבר שלה, שאותו היא רוצה ושאין לו סיבה לדאוג. זה אולי ישתנה יום אחד, אך כך זה כרגע.
במקרים אחרים, יש צורך להעשיר את חיי המין ולגוון אותם, או להימנע מהם לזמן מה עד שהתשוקה תתעורר שוב. נכון, לפעמים יש כאן ראשיתה של פרידה. גם זה אפשרי. אבל הסתכלות כזו על תסמין היא בגדר פירוק: סקס, במסגרת של קשר ממושך, הוא חלק מתוך קשת רחבה של גורמים. יש גם אהבה ושנאה ושיגרה וכעס, יש גם עייפות וקנאה ועיסוק בעולמות שאינם חלק מהזוגיות, יש כאן חיים שלמים. זה לא תמיד אתה.
