השפעתן של טראומות ילדות על חיי הנפש עמוקה וקשה. אחת ההשלכות האופייניות היא הפרעה ביכולת להנות ממין ולתפקד מינית בבגרות.
כשהיה משה בן עשר החדיר את אצבעו לאיבר מינה של אחותו, שהיתה אז כבת שלוש. היה זה בעת שנשאר לשמור עליה כשההורים יצאו לפגוש חברים. הוא זוכר שהם שיחקו, השתוללו במיטה, היה כיף ואיכשהו פתאום הוא עשה את זה. בלי לתכנן, בלי לדעת שזה עומד לקרות.
זוכר שאחותו נבהלה, הביטה בו בעיניים מלאות אימה ופרצה בבכי. הוא מייד הוציא את האצבע, ניחם והרגיע אותה עד שנרדמה. כל אותה העת הרגיש שליבו דופק "כמו משוגע" ושיש לו זמזום מוזר באוזניים ותחושת בחילה איומה.
לאחר מכן, במשך זמן מה, זוכר שהיה עוקב בדאגה אחרי אחותו. כל אימת שנראתה לו עצובה או מפוחדת, הרגיש אשמה איומה. אחר כך החיים חזרו למסלולם, לפחות בכאילו, על פני השטח.
משה המשיך להרגיש רדוף וזה לא ממש עוזב אותו, עד היום, כשהוא בן שלושים ושש.
משה הוא רווק המתגורר בעיר גדולה. בעל מקצוע חופשי, גבר די נאה ובעל הופעה ספורטיבית. פנה לטיפול בשל הפרעה בתפקוד המיני: "עם בחורה חדשה, או כשאני מאונן, תמיד עומד לי, הכול בסדר. אחרי כמה זמן, כשכבר יש לי רגשות כלפי החברה שלי באותה העת, מפסיק לעמוד לי. היו לי כבר הרבה מאוד מערכות יחסים, ארוכות וקצרות, וזה תמיד חוזר על עצמו. עם הזמן, גם בנות זוג הכי סובלניות ורגישות מתבאסות ממני והקשר מסתיים. וכשלא מצידן – אז מצידי. אני מרגיש שאני לא גבר ומקווה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה, אולי עם אישה אחרת, נכונה לי יותר. אני גם לא עומד בבושה וממציא איזו סיבה כדי להתקפל".
הסיפור של משה על מה שעשה לאחותו עלה לראשונה בטיפול מספר חודשים לאחר שפנה אליי. סיפר שזה סוד שמלווה אותו כל חייו ושזו הפעם הראשונה שהוא מעז לדבר אותו בקול רם. בראש, זה חוזר אליו מדי פעם ותמיד יחד עם התחושות המוזרות שחווה אז: הוא מרגיש הולם לב, צלצול באוזניים ובחילה. היו שנים שזה היה ממש נדיר, אך יש תקופות שזה חוזר אליו מדי כמה ימים. סיוט.
אני מנסה להרגיע: זה קורה המון פעמים בין אח לאחות. זה לא אומר שום דבר, אין לזה חשיבות. אתה לא תכננת את זה ולא רצית לפגוע. זה פשוט קרה, היית ילד. אני מקווה ומאמינה שהיא בכלל לא זוכרת את זה.
אבל אני יודעת, כבר מכירה: המילים שלי לא עוזרות במצב הזה. גם הידיעה שאחותו, היום כבר אישה המתקרבת לגיל שלושים, אוהבת אותו ונראית מאושרת – לא משנה לו. העובדה שהוא אדם טוב ומוסרי בבסיסו אינה מעלה ואינה מורידה: עמוק בפנים הוא איבד את האמון בעצמו, הוא עשה דבר שמבחינתו אין לו מחילה.
זה סיפור כואב ומוזר ובו בזמן כל כך מוכר. שמעתי אותו עשרות פעמים. כמעט כולנו עשינו אי אז בילדות מעשים שאנו מתחרטים עליהם. גם כמעט בכולנו נעשו מעשים כאלה. אך לעיתים, נחצה גבול שיוצר שבר שקשה מאוד לאחות.
נראה שאין מנוס מההתמודדות הכל כך קשה של אדם עם יצריו, תשוקותיו האסורות, התוקפנות שבו, המצבים בהם הוא מנצל את כוחו. בתחום המיניות הילדית זה בולט ופוגע במיוחד. אף אחד מאיתנו לא נולד עם הידיעה, אם יש כזו, של איך להתנהל בתבונה בין הדחף למוסר, בין היצר לרגש ולמחשבה.
אחותו הקטנה היתה למשה נפש יקרה מכל. ובתוך המשחק איתה הוא איבד לרגע את השליטה העצמית שלו ועשה מעשה אסור.
ככל שאדם מוסרי וערכי יותר, כך האשמה תאחז בו באופן מטלטל ואכזרי יותר.
במערכת היחסים הבאה של משה הוא משתף, בין הסדינים, ברגע של אינטימיות ורוך, בחוויה שעבר. למזלנו, זו אישה בוגרת ונבונה שמרגיעה ומבינה אותו.
איני יודעת אם הדיבור הוא שהביא להחלמה של משה. גם איני יודעת אם ההחלמה הזו זמנית או קבועה. אבל ההעלאה למודעות, היכולת לדבר אירוע מכאיב וקשה, פורקת אנרגיה נפשית ומשנה את מבנה הנפש לכיוונים חדשים.
