משמעות החיים היא אישית וייחודית לכל אדם ואדם. היא יכולה להיות חיצונית, כמו למשל אדם המקדיש חייו לילדיו, למקצועו, לדתו או לאלוהיו וכן הלאה, והיא יכולה להיות פנימית: מכוונות להנאה ולסיפוק, ליצירה, להצלחה, להתפתחות. יש שהיא קבועה יחסית לאורך מעגל החיים ויש שהיא משתנה לאורך זמן ושלבי החיים. למשל, יש שמשמעות החיים עבורם היא טיפוח הילדים בבגרות הצעירה ובהמשך ישקיעו בהתפתחות רוחנית או רגשית. בכל מקרה, עצם החיפוש והמאבק למצוא משמעות הם בסיס לבריאות נפשית: זהו תהליך המוביל לצמיחה והתפתחות.
בספרי עכשיו, באמצע החיים, שיתפתי במסע האישי שעברתי בנושא זה:
“בראשית גיל ההתבגרות שלי נקלעתי, כמו רבים אחרים בגיל זה, למצוקה נפשית קשה. הרגשתי מבולבלת ולא הצלחתי למצוא את מקומי. התקשיתי מאוד להגדיר לעצמי מי אני, מה אני, לאן מועדות פניי. תחושות סביב מיניות הסעירו והבהילו אותי. לעיתים קרובות הרגשתי שאין אף אחד בעולם שמבין אותי, ושאני איני מבינה את העולם. לעיתים עלו בי מחשבות שמא בכלל איני מתאימה לחיות בעולם הזה. מרדתי בהורים, בבית הספר ובחברים, הרגשתי רוב הזמן לא שייכת ולא מזוהה עם הסביבה. תקופות ארוכות חייתי בתוך סערה רגשית מטלטלת, ללא מנוח, בלי לדעת איך, אם בכלל, ארגיש אי פעם טוב יותר.”
לא אביא כאן את המשך העלילה ואת הפתרונות שמצאתי, אך בעיני מה שחוויתי אז הוא משבר של משמעות, אובדן דרך. רובנו עוברים תקופות כאלה, וטוב שכך: זו הדרך למצוא את המשמעות האישית והפרטית של חייך. זה לא פתרון אחד וסופי, לאורך מעגל החיים השאלה נפתחת שוב ושוב ומקבלת מענים אחרים, לעיתים שונים לגמרי. מה שנכון לגיל עשרים אינו נכון בהכרח גם לגיל חמישים. אך השבר הזה מוביל לחיפוש אחר תיקון ושינוי.
פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, ראה בהסתגלות תקינה לסביבה, ביכולת לחיות חיים שיש בהם את הסיפוק שבאהבה ובעבודה, את הבסיס לבריאות הנפשית. לדבריו, הטיפול הפסיכואנליטי מכוון להחליף את הסבל והמצוקה – באומללות היומיומית הרגילה. זוהי אמירה מפחידה ובו זמנית מבריקה. היא מבטאת את תמצית החיים. אין חיים בלי מידה של אומללות. אבל מה שניתן היה לקבל בראשית המאה הקודמת כבר לא תמיד מספק אותנו: גם כיום האהבה והעבודה, במשמעות הרחבה שלהן – של אינטימיות וסיפוק, הן הבסיס לחוויה של חיים עשירים, בעלי משמעות. עם זאת, כיום יש המאמינים שהסתגלות היא לפעמים הבעיה ולא הפתרון.
מציאת המשמעות האישית היא במהות הרווחה הנפשית. פחדים, חרדות ותחושות אשמה מופרזות הם בדרך כלל הכוחות שמעכבים את האדם מלהגיע אל המשמעות האישית של חייו. היצירתיות, האינטימיות, הפתיחות לחוויה וללא ידוע – הן שמאפשרות חיים מלאים ומספקים, אלא שאלו דורשים להתמודד עם הלא ידוע, עם הסכנה שבאכזבות וכישלונות.
תחושת חוסר משמעות מתבטאת ברמת החוויה באופנים עקיפים: תחושת בדידות, ריקנות, שעמום, דכדוך, חוסר מרץ וחוסר רצון לפעול, לעשות, ליצור, לשנות. “אין טעם, אין למה…”. לעיתים זו תחושה חולפת שמסמנת תקופת מעבר, שבר, רצון או צורך בשינוי. למשל, לאחר השחרור משירות צבאי, לאחר יציאת הילדים מן הבית, בעת ההבנה שקשר זוגי צריך להסתיים. במקרים אחרים, מדובר בתחושה כרונית, עמוקה וקשה, שקשורה לזהות האישית, להעדר יכולת לפתח תחושת מחויבות והתקשרות רגשית.
אחת הסכנות שאורבות לכל אחד ואחת מאיתנו, סכנה שמחמירה ככל שאנו מתבגרים ומזדקנים, הא הנטייה לפתח עמדה פסימית וצינית ביחס לחיים. עמדה רגשית כזו מבטאת אובדן דרך ואובדן משמעות. אדם שחש שאיבד אמון בכל, שאינו מחפש עוד, שאין לו מטרות, שאיפות ורצונות – נמצא על פי תהום. כניעה למצב זה עלולה להוביל לאובדן החיוניות והיצירתיות. כשתהליך כזה מתרחש ניתן לעיתים להילחם בו באופן פעיל על ידי חיפוש אחר אמצעים חדשים ונוספים בדמות רעיונות ואנשים המהווים מעין “מורי דרך”. ניתן לפנות לטיפול או לייעוץ, ניתן לבקש עזרה מחברים או מאנשים משמעותיים אחרים. הידיעה שהייאוש והפסימיות מקורם פנימי ולא חיצוני, שזו “אמת” סובייקטיבית המבוססת על הצטברות חוויות של קושי וכאב ולא אמת “חיצונית”, היא שלב ראשון והכרחי בהחלמה ממצב זה.
אחת הדרכים למציאת משמעות היא מגע עם תהליכים דומים שעברו אנשים אחרים. לא תמיד צריך להמציא את הגלגל. אנסה להביא כאן רשימה של ספרים שהשפיעו על חיי בהיבט זה, רובם תיאורים של מסעות חיים, של מציאת משמעות (קריאה מומלצת: התפתחות אישית).
רבים מאתנו פוחדים להתמודד עם התהליך של מציאת המשמעות לחיים. יש שמעדיפים להתמודד עם מעשים של הרס עצמי כמו הימנעות מקשר, הזנחת הבריאות, סירוב להקשיב לעצמנו, לגופנו, לילדינו, לאהובינו – ובלבד שלא לשבת מול עצמנו ולהתמודד עם מסתרי הנפש. אנשים מוכנים לעבור ניתוחים פלסטיים מיותרים, כואבים, מעוותים – ובלבד שלא לגלות שתחושת הכיעור נובעת מבפנים. אנשים תוקפים, חושדים, הורסים את יקיריהם – רק כדי לברוח מהצורך הכל כך עמוק באינטימיות. יש מי שמעסיקים עצמם באופן כפייתי בעבודה שכלל אינה מעניינת אותם – כדי שלא להיאלץ לחשוב, לפגוש את עצמם. אחרים מבזבזים את כל כספם על בגדים – כדי להסתיר מעצמם את גופם שלהם אותו אינם יכולים לקבל, לאהוב.
חוויה של חוסר משמעות לחיים היא תחושה שאפשר וצריך לטפל בה. האפשרות האחרת, לתת לחיים לחלוף בלי לחיותם, בלי לחוות, למצות, להרגיש – היא טראגית.
אבחנה נכונה תאפשר לדעת אם מדובר במשבר על רקע אובדן או מעגלי החיים, דיכאון או משבר אקסיסטנציאלי, קיומי. בהתאם לכך, אפשר לבחור בטיפול פסיכולוגי דינמי המכוון למציאת המשמעות האישית. זהו מסע פסיכולוגי ורוחני שאדם יכול לעבור כדי למצוא את המשמעות האישית והפרטית שלו.
גם פנייה למסגרת רוחנית, דתית, פילוסופית או אחרת יכולה לחולל פלאים – כשהיא מותאמת היטב לאישיותך ולצרכיך.
