לעיתים קרובות, בשיחות אינטימיות, בחדר הטיפול ומחוצה לו, אני שומעת גרסה של "לכל האחרים יש סקס מדהים. רק אני דפוק, רק אצלנו הכל צולע".
למשל: "האישה של החבר הכי טוב שלי היא יפיפיה מדהימה. רזה, גבוהה, שיער עד התחת, פה שנועד לנשיקות. עירית שלי מקסימה ומתוקה אבל ליגה אחרת. קצת בטן, השדיים שלה גדולים ורכים מדי, הקולות שהיא עושה בסקס…"
"כולם מזדיינים כל הזמן. אצלנו, לא בא לה עכשיו, היא עייפה. אחר כך, הילדים עוד לא נרדמו. אני אוהב בלילה, היא בבוקר. אני אוהב קצר, אותה צריך לחרמן שעה".
"אצל האחרים, האישה תמיד גומרת. עירית: 'עכשיו לא נכנסתי לזה, אחר כך…תגע שם, אל תגע לי פה….'"
"אחרים רומנטיים, מדליקים נרות, מתלטפים שעות, כמו שאנחנו היינו בהתחלה. אצלנו, אין כוח לזה. רוב הזמן זה מצחיק אותנו, אנחנו בסך הכל באותו הראש, אבל לפעמים בלילה אני כל כך מתגעגע למשהו שאפילו אני לא יודע אם היה לי".
"גברים אחרים תמיד מוכנים לפעולה. רמז הכי קטן ועומד להם. אני, אם שתיתי יותר מכוס יין, או אם אני עייף קצת, או טרוד – אין סיכוי. והכי נורא, קורה שעומד לי ופתאום טראח, נופל. אני מת מזה. עירית אומרת שלה זה לא אכפת, אבל לי בא לקבור את עצמי".
"אני יכול לפנטז על סקס בטבע. על סקס על שפת הים בלילה, או בחורשה שאנחנו אוהבים בדרך לירושלים. אבל בפועל, לא סובל את התחושה של חול על הגוף, לא סובל את האבנים הקטנות שנתקעות לי בכל מקום, לא סובל שאין מקלחת אחרי".
"אני מפנטז שהאישה שלי תדבר בסקס. שתגיד מילים גסות, שתגיד לי "קח אותי" "תעשה לי". אבל כשזה קורה, אני מייד נלחץ ומאבד ריכוז".
"נראה לי שכולם עסוקים בחילופי זוגות. שכולם מתנסים בחוויות של סקס אחר, מטורף. אבל אני קנאי. לא יכול לחשוב שגבר אחר יגע בעירית, שהיא תתרגש ממנו, שהוא יראה אותה גומרת. אני לא אעמוד בזה, ועירית אף פעם לא ביקשה את זה, אז ככה אנחנו תקועים, אחד עם השנייה…"
"לאחרים יש ויברטורים וצעצועי מין ובובות ודילדו והשד יודע מה עוד, ולנו יש רק קצת קרם לחות שלקחנו מאיזה מלון".
"כולם גולשים לאתרי פורנו, לצ'אטים, רואים סרטים כחולים. את עירית זה מגעיל. אני, כשלבד בבית, לפעמים מאונן על זה. אבל אחר כך זה מרגיש לי הכי סתם בעולם".
"בקיצור, אני מלא קנאה. אומרים לנו שיש סקס אחר. נראה לי שכולם חיים אינטנסיבי יותר ממני, מגוון יותר, מלא יותר".
שנים רבות אני עוסקת במיניות, מטפלת באנשים שמספרים לי על חיי המין שלהם. גם אני שומעת את כל זה, אבל נדירים המפגשים של "סקס אחר". במקרה הטוב, הם שמורים למאוהבים החדשים. מסקנתי, לכן, היא שגם זו אגדה אורבאנית. כולם מקנאים בכולם. כולם מחפשים אחרי משהו שהוא יותר, אחר, נשגב. לפנטזיות אין סוף ואין גבולות.
במציאות, אכן יש סקס טוב, אבל כזה שאינו קשור לכל הנ"ל. אם הוא חדש – הוא מסעיר אך לא אינטימי. אם הוא הרפתקני מאוד – הוא לא נוח. אף אחד לא פטור מתסביכים כשזה מגיע למיניות: אחד חושב שהוא שמן מדי, אחר שהזין שלו קצר מדי, שלישי שהוא פסיבי, אחרת עסוקה בשיער שיש לה על הבטן, בהידלדלות הבשר שעל זרועותיה, באף שהוא גדול מדי ושרואים את זה כשמתקרבים אליה.
אנחנו מרגישים שאנחנו מאכזבים, ואנחנו מתאכזבים מעצמנו. כמעט תמיד יהיה ריח, גרגר חול, מילה שלא במקום, מחשבה טורדנית, משהו שיפגום בשלמות. "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". גם בסקס.
מה שעוזר ומשפר את חיי המין זו עבודה על הביקורת העצמית המוגזמת, על הנטייה לאידיאליזציה של מה ש"בחוץ" והפחתה מהערך של מה שיש לך, מה שאתה. ההבנה שאתה לא שחקן במחזה אלא אדם שחי עם אדם שיש לקוות שרוב הזמן אתה אוהב, שיש לך איתו גם מיניות שלעיתים מספקת אותך, ושאתה יודע שעשויים להיות גם תקופות ומצבים של יותר.
