אתה קם בבוקר, מאושר ומרוצה, השמיים תכולים, הטבע זוהר, החיים נפלאים, הכול בסדר. אנשים שאתה פוגש מאירים אליך פנים, שמחים בך, לעיתים מחמיאים, מפלרטטים.
והנה יום אחר והכל שחור. אתה מביט מסביב והכל נראה לך כעור, שנוא, נכשל. אין לך חשק לעשות כלום. אנשים שאתה פוגש מעליבים אותך ועלובים בעיניך, מטופשים וחסרי חן. לא בא לך לפגוש חברים, לעשות משהו, הכול שחור ומיותר.
כולנו, לעיתים, לוקים במצבי רוח. נסיבות משתנות, אנחנו מצליחים ואז נכשלים שוב ושוב. נאהבים וננטשים, רוצים ומאבדים עניין, הכל זורם ומשתנה. עם זאת, יש הנוטים למצבי רוח קיצוניים יותר, ויש שמצב הרוח חורג מטווח הגיוון שאתה מכיר ויכול לשאת. לעיתים קרובות מתלווה לתופעה הזו גם נטייה לחוסר יציבות.
זה יכול להיות פונקציה של תקופות – ימים, שבועות או חודשים של למעלה, ואז ימים, שבועות או חודשים של למטה.
זה יכול להתקשר לאירועי חיים ברורים: התאהבות, לידת ילד, אובדן, כישלון.
זה יכול להיות תכוף יותר, כשבמהלך שבוע או אפילו יום אתה נע בין מעלה ומטה, שחור וורוד, בהתאם לפידבק שקיבלת (כל מחמאה מרוממת, כל הערה מפילה) או בהתאם לשינויים פנימיים (עולם פנימי, אסוציאציות לחוויות עבר, הורמונים…).
בקיצוניות, מדובר בהפרעה בי פולרית, מאניה-דיפרסיה. במצבים אלה ה"היי" הוא טוטלי – אינך זקוק לשינה, אתה מדבר ופועל מהר מאוד, מרגיש כל יכול, מבזבז כספים, מתרגז מול כל תסכול. כל זה מתחלף בהמשך במצב של דיכאון, במהלכו הכל שחור, איטי, כבד. אתה מרגיש אשם, פגוע, עצוב, מתקשה לתפקד ואפילו לקום מן המיטה.
במצב זה עליך לקבל עזרה רפואית והסביבה חייבת לדאוג לכך. פסיכיאטר מיומן וקשוב יוכל להתאים לך כדורים שיאפשרו לך להגיע לאיזון מלא, לקבל חזרה את האפשרות לשלוט בחייך.
במצבים אחרים, מדובר בהפרעת אישיות: אולי נרקיסיסטית, אולי גבולית או היסטריונית. העולם הרגשי משתלט, קשה להפעיל שיקול דעת, לשמור על מידה סבירה של יציבות.
לעיתים, זהו שריד של אישיות ילדותית, לא מווסתת עדיין.
ולעיתים, אתה פשוט אדם עם עולם פנימי ורגשי עשיר, השואף לחיות "עד הסוף", למצות, לחוות, להרגיש. לא להיכנע ללחץ הסביבתי והמשפחתי להיות כמו כולם, לפעול תמיד "מהראש", להיות מאופק ושקול, "מיובש".
האבחנה בין כל המצבים האפשריים האלה היא קריטית ונעה בין קצוות ואפשרויות כה שונות זו מזו עד שהן יכולות להשפיע על חיים שלמים. לרסן את חדוות החיים, לפחד להרגיש – גם את הרגשות הקשים והכואבים – משמעו לחיות "על יד", להחמיץ את המהות, להיות "זקן". מאידך, להיות כלי משחק בידי רגשות בלתי נשלטים, שהורסים כל חלקה טובה, שלא מאפשרים לך לבחור, לאהוב, לווסת ולשלוט – מוביל לתוצאה דומה.
אם אתה בספק, עליך להתייעץ עם מי שאוהב אותך ושאתה סומך עליו. הקשב טוב לעצמך, התשובה נמצאת בפנים.
פנה לפסיכולוג טוב, כזה שיקדיש זמן ומחשבה כדי "להיכנס לנעליך", להכיר אותך מבפנים, ולהציע אפשרויות להבנת המצב.
