אדם אחד מכל מאה אנשים סובל מסכיזופרניה. מחלה זו מאופיינת בעוצמה פסיכוטית וגורמת להפרעה קשה ביותר בתהליכי החשיבה, הרגש וההתנהגות.
רבים נוספים סובלים מהפרעה ביפולרית, מניה-דיפרסיה. גם כאן העוצמה לעיתים פסיכוטית והאדם נע בין מצבי דיכאון למצבים של התרוממות רוח מופרזת ולא תואמת למציאות.
הדיכאון נפוץ עד מאוד. במקרים נדירים גם הוא יכול להתבטא בעוצמה פסיכוטית.
מחלות החרדה נפוצות עוד יותר ופוקדות, בשלב כלשהו בחיים, אחד מכל חמישה אנשים. גם מחלות אלה עלולות לגרום לסבל רב, אך הן אינן פסיכוטיות ואינן מביאות, בדרך כלל, לפגיעה בבוחן המציאות או לאישפוז פסיכיאטרי.
פרנויות, אובססיות, מצבים כפייתיים – זמניים או קבועים, ספציפיים או מוכללים, יכולים להתפתח אצל כל אחד מאיתנו, בהדרגה או לפתע.
המחלות הפסיכיאטריות נמצאות סביבנו ושיעור החולים הפסיכיאטריים באוכלוסיה גבוה מאוד. עם זאת הן שונות במהותן, עוצמתן ומהלכן, והתייחסות מוכללת אליהן נובעת מחוסר ידע מקצועי, בדומה להבנה שחום גוף גבוה יכול להיות סמפטום לוירוס קל וחולף, כמו גם למחלות קשות וכרוניות. מאחר והאבחנה בנושאים אלה היא רפואית, וחשיבותה עליונה: התאמת טיפול מנבאת סכויי החלמה טובים- מומלץ מאוד במקרה של ספק או חשש לפנות לפסיכיאטר ולקבל חוות דעת מוסמכת.
כולנו לוקים לעיתים בחשיבה סטריאוטיפית ובחוסר ידע. בנושא המחלות הפסיכיאטריות אמונות טפלות והפחד ממסתרי הנפש יוצרים לעיתים קרובות יחס שלילי ועויין מצד החברה, באופן שאינו הוגן ואינו רלבנטי למחלה. חולי נפש, בדומה לחולים גופניים ולאנשים הלוקים בשיכלם, בגופם וכן הלאה, הם אנשים סובלים, אנשים בדיוק כמוני וכמוך שאתרע מזלם לחלות. הם זקוקים לתמיכה, עזרה ואהדה. פחד, דחייה וחוסר כבוד פוגעים בחולים הפסיכיאטריים, בדיוק כמו בכל אדם אחר, ומקשים על אלה שגורלם וסיבלם ממילא קשים מנשוא.
חשוב מאוד להבין שבתוך מסגרת המחלות הפסיכיאטריות כל אדם סובל וחולה בדרכו שלו. כמו במחלות אחרות, במידה רבה רב השונה על הדומה, עד שלעיתים מתעוררת שאלה לגבי חשיבות האבחנה ותרומתה.
ועם זאת, יש מספר קווי דמיון בסיסיים בין מחלות הנפש השונות. כשהנפש חולה, נפגעת היכולת להבחין בין מציאות לבין דמיון. פגיעה בבוחן המציאות יכולה להיות תפיסתית, תחושתית, מחשבתית, רגשית – האבחנה של מצב פסיכוטי או של הפרעה פסיכיאטרית משמעותה פגיעה ניכרת, מתמשכת, בתפיסת המציאות התקינה.
הסבל הכרוך במחלות אלה, לאדם ולסביבתו, הוא מעבר לכל דמיון.
במשך שנים רבות עבדתי בבית חולים פסיכיאטרי, חלק ניכר מהן במחלקה סגורה, בה מאושפזים החולים במצבים הפסיכוטיים קשים ביותר. שנים רבות נוספות עבדתי במרפאת החוץ של בית החולים, אליה מגיעים אלה שאינם במצב אקוטי של המחלה, כזה הדורש אשפוז, אך הם סובלים ממנה ומהשלכותיה באופן מתמשך.
פגשתי ים של סבל.
אין הסבר כולל לתופעה הכואבת הזו. ההבנה המקובלת כיום היא שמרבית ההפרעות הפסיכיאטריות קשורות לרקע אורגני, גנטי וכימי. הבנה זו מעודדת שכן הפסיכיאטריה כבר מסוגלת כיום לעזור במידה רבה בטיפול במחלות אלה, לעיתים עד כדי החלמה מלאה. כמו כן, יש סיבות מוצדקות להאמין שפתרון מלא, ברמה הגנטית והביוכימית, קרוב כיום, אפילו למחלת הסכיזופרניה שהיא הקשה מכולן. עם זאת, יש המאמינים שהרקע להפרעות פסיכיאטריות, בחלק מהמקרים, הוא נפשי.
לפסיכולוגיה יש חשיבות רבה במתן עזרה ותמיכה לסובלים ממחלות נפש ולבני משפחותיהם. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור בניסיון להבין את מהות המחלה, סיבותיה והדרך הטובה ביותר להתמודד איתה.
תהליכי תמיכה ושיקום, בליווי פסיכיאטרי אוהד ורגיש, עשויים לחולל פלאות. גם בני המשפחה של החולה זקוקים וזכאים לכל עזרה, תמיכה והדרכה.
איני מסוגלת להציע באתר זה את העזרה שניתן לקבל בבית חולים פסיכיאטרי. עם זאת אשמח לתרום מניסיוני והבנתי כדי להגיע לאבחנה נכונה ולמצוא את הדרך הטובה והיעילה ביותר להקלה על הסבל. בחירת הרופא הפסיכיאטרי הנכון ומקום מתאים לאשפוז ולהחלמה יכולים להיות קריטיים במהלך ובפרוגנוזה של הטיפול במחלות אלה.