בתוך כל אחד מאיתנו מתנהל כל העת דיאלוג, מאבק בין שני קטבים. מחד, אנו רוצים להיות אקטיביים, יוזמים, שולטים בגורלנו. מאידך, אנו פוחדים מפני ההשלכות של נקיטת יוזמה. כי כשאנו יוזמים, אנו עלולים להיכשל, להידחות, או להתאכזב.
הצורך בקשר הוא כוח מניע מרכזי לכיוון של אקטיביות. מאחר וקשר הוא אמצעי כמעט הכרחי להשגת מגוון רחב של סיפוקים שאנו זקוקים להם, מאחר והוא מהווה אמצעי כמעט קיומי להתפתחות ולגדילה, מקצועית, אישית ומינית, הרי שיכולת לפעול להשגתו הופכת ליכולת הישרדותית כמעט.
עם זאת, באופן פרדוכסלי, הצרכים שלנו פועלים תכופות לפי עקרון “כדור השלג”. לכן, ככל שנמנע יותר מלפעול באופן אקטיבי להשגת קשר והסיפוקים הנלווים לו, כך במקום שה”רעב” יכריע אותנו ויגרום לנו ליזום, הרי שהייאוש, אוזלת היד, היא שמשתלטת עלינו – ואז נעז עוד פחות.
עיקרון זה בולט ביחס לרבים מהדחפים המניעים אותנו, ובמיוחד בקשר לסקס. ככל שנמעיט בפעילות מינית כך בהדרגה כאילו “נגמל” מהצורך, נוותר עליו לגמרי. באופן דומה, ככל שנוותר על חברת הזולת, על חברויות של הנפש ושל הרגש, כך בהדרגה נצמצם את הצורך בהם עד, לעיתים, ויתור מלא. וזה תהליך מפחיד וכואב, כי הקשר הוא המזון של הנפש.
התהליך של ויתור על נקיטת יוזמה יכול להיות כללי או ספציפי. למשל, יש שמסוגלים ליצור קשרים, ואפילו מלאים ומספקים, במסגרת העבודה – אך לא מסוגלים ליוזמה חברתית מחוץ למסגרת המוגדרת. יש המסוגלים ליצור קשרים לצורך סקס אך ימנעו מיצירת קשר בעל מהות רגשית יותר, למשל קשר של אהבה. יש שמסוגלים ליצירת קשרים אינטלקטואליים, אפילו פוריים ומשמעותיים, אך ללא היצרים והרגשות הנלווים לאנושי.
הרקע לתהליכים האלה מקורו בהתנסויות שאנו עוברים לאורך חיינו. מקורו בחיזוקים וב”מכות” שאנו סופגים החל מהגיל הרך ביותר, מההורים ומהאחים, אח”כ מילדים בני גילנו וכן הלאה. הזוגיות, לעיתים קרובות, יכולה להיות הזדמנות לתיקון לחוויות קשות, אך גם, כשהיא כואבת וקשה, גורם מחליש ומרפה ידיים. זוגיות אוהבת, מפרגנת, יכולה להוות מקור תמיכה שיאפשר ליזום ולהצליח ביצירת קשרים, אך גם לפעמים להוות תחליף להם.
לא תמיד אנו משכילים לחשוב היטב ולעומק על הנושא של נקיטת יוזמה בניהול חיינו. לעיתים אנו נוטים להזניח אותו, לצפות “שיסתדר מעצמו”, שמשהו יקרה והמצב ישתנה, שזה לא באמת בשליטתנו. וזה תהליך מפחיד בדומה למי שמזניח את בריאותו, או את ילדיו, או את עבודתו. דברים רבים לא מסתדרים מעצמם, עלינו לסדר אותם. כך למשל יש המאמינים שהשליטה אינה בידיים שלנו, שיש לנו “אופי” שאינו מאפשר לנו לפעול אחרת, אן שאסור לקוות ולנסות כי הכישלון מכאיב. ברוב המקרים, אלה חרדות, וגם אם הן מוצדקות ונכונות ומכוונות למנוע כאב, בפועל הן מסרסות ומחלישות ומנציחות את החולשה והוויתור.
לעיתים קרובות עדיף רגע קשה שלאחריו אפשרות לטוב מאשר התחמקות מהרגע והתמודדות, אחר כך, עם ההשלכות שלו – לעיתים אפילו לאורך חיים שלמים. המשפט הזה נכון למגוון רחב של מצבים חברתיים. למשל, להתוודות על רגשות של אהבה, או כעס, עבור רבים מאיתנו, זו התמודדות קשה ומורכבת. מאידך, הימנעות ממנה מועידה לעקרות, לניכור, אפילו לחולי פיזי.
נקיטת יוזמה, למשל להשגת חבר פוטנציאלי, היא הבסיס להתפתחות וליצירה, למרות שבהחלט ייתכן שניתקל בסירוב או דחייה, בין אם בגלל נסיבות חיצוניות (עיתוי, בחירה לא נכונה של הדמות וכדומה) ובין אם הסיבות מהותיות וקשורות בנו: אף פעם, אף אחד מאיתנו, לא יכול להיות נאהב על ידי כולם. מה שעשוי לנחם אותנו ולשמור עלינו במצבים האלה היא הידיעה שגם אנחנו לא צריכים את כולם… אנחנו צריכים חבר אחד, או שלושה…
