אנשים צעירים חושבים, בדרך כלל, שהעיסוק ביופי שמור להם. למשל, קשה לנערה צעירה להאמין שאמה יכולה להיות עסוקה מאוד בהופעתה החיצונית וביופייה, שהלא היא האמא ולכן היא בוודאי עסוקה בדברים חשובים הרבה יותר כמו האמהות. בנוסף, האם נתפסת כאישה מבוגרת, נשואה, ואי לכך מה לה ולנושא של טיפוח היופי הקשור למיניות ולפיתוי. באופן דומה, גם גברים מבוגרים נראים לילדים ולבני נוער כמו מי שאינם אמורים להיות עסוקים בהופעתם, בהיותם כבר “מעבר לזה”. אבות, לעיתים אף סבים, עוסקים בנושאים שברומו של עולם, או שכבר ויתרו על המשאלה להיות נחשקים ומושכים.
תכופות בני נוער משועשעים ואף לועגים לאנשים בגיל המבוגר שעסוקים בהופעתם החיצונית. ככל הנראה לקונפליקט האדיפלי יש תפקיד מרכזי בנושא הזה: ככל שההורים נתפסים כדמויות מיניות יותר כך פתרון הקונפליקט מורכב יותר. תפיסת ההורים כא-מיניים היא כנראה חלק בלתי נפרד מההתבגרות המינית.
אך ככל שאדם מתבגר כך הוא לומד את מידת הטעות והאשליה שבנושא הזה. העיסוק ביופי לא רק שאינו פוחת עם הגיל, הוא לעיתים אף גובר. מה שבא באופן טבעי בגילאי העשרה והעשרים, דורש השקעה וטיפוח אקטיבי בשנות החמישים והשישים. ומה שנראה שולי בגיל צעיר, כמו נקודת חן חדשה או כתם לבן על העור, נראה כבר כמו מגמה זדונית שיש להילחם בה בגיל המבוגר.
העיסוק בכמות השיער על הראש ובמצב השטיחות של הבטן והמוצקות של שרירי הידיים עלולה להפוך לנושא מאוד קיומי ומייסר דווקא עם ההתבגרות. והבנה זו מפתיעה וחשובה. במילים אחרות הנושא של דימוי הגוף מעסיק אותנו לכל אורך מעגל החיים, אך עם ההתבגרות הוא מביא עמו קשיים ואתגרים חדשים.
כשעבדתי במחלקה פסיכיאטרית סגורה מנהל המחלקה שיתף אותנו ביכולתו לזהות משך דיכאון של אישה לפי מצב שיערה: הוא אומד את אורך השורשים הלא צבועים ויודע מתי הדיכאון התחיל. והמדד הזה עובד עד היום. שורשים לא צבועים הם לעיתים קרובות מדד מדויק למועד התחלת המשבר אצל מי שנוהג לצבוע את שערו – כי כל עוד האדם במלוא חושיו, הוא דואג להופעתו החיצונית.
חלק מהאנשים יוצרים דווקא עם ההתבגרות קשר הרמוני וטוב יותר עם גופם. מי שנהגו להזניח ולא להתייחס לצורכי הגוף לומדים שהשיטה הזו אינה עובדת עוד לטובתם. למזלנו, כמעט אף פעם לא מאוחר מידי מכדי להתחיל: ככל שאנו מתבגרים כך עולה החשיבות של השקעה בגוף.
ככל שאנו מתבגרים כך חשוב יותר להשתמש במגוון רחב של אמצעים לשיפור הקשר שלנו עם הגוף. טיפול במגע (כמו עיסוי וטיפולים המחזקים את הקשר שבין הגוף והנפש) יכול לחולל פלאים. טיפוח הכושר הגופני, ביגוד הולם, טיפוח העור והשיער, כל אלה הם מהגורמים שקובעים את איכות החיים בגיל המבוגר יותר.
כל מה שאדם חש שעוזר לו להרגיש טוב יותר עם עצמו ועם הגיל, לגיטימי וחשוב. החל בצביעת שיער והשתלת שיער, עובר דרך קניית בגדים ואביזרי אופנה מחמיאים וכלה בניתוחים פלסטיים, הרמת פנים, הרמת חזה – איש כטוב בעיניו יעשה. אבל, כמובן, גם כאן זה עלול לעיתים לבטא הפרעה נפשית, ניסיון להתמודד עם תחושה פנימית קשה, למשל של כיעור, דרך אמצעי חיצוני. במקרים כאלה לאחר הניתוח עלול להתפתח מצב של דיכאון קשה. כל אחד צריך למצוא את הגבול הנכון לו בין קבלת השינויים של הגיל והשלמה איתם ולבין היכולת לתקן, לשפץ ולשפר את מה שניתן. המשפט “תן לי את הכוח לשנות מה שאפשר, לקבל מה שאי אפשר לשנות ולדעת להבחין בין שניהם” כנראה קשור גם לתהליך הזה.
הרצון להישאר יפה ומרשים במידת האפשר הוא לכאורה משהו חיצוני ויש שיטענו לכן שמקורו בצרכים “נמוכים” יותר, פחות אינטלקטואליים למשל. אבל הצורך האסתטי במובנו הרחב הוא אחד מהצרכים המורכבים והמהותיים ביותר להוויה חיובית ולאפשרות של אדם לממש את מכלול צרכיו.
מי שמוותר על הצורך להיות יפה ומושך כמידת יכולתו, מוותר על החיוניות והאפשרות לחיים מלאים יותר. ויתור כזה מבטא הפרעה בדימוי הגוף, ואמירה זו נכונה בגיל שמונים כבגיל עשרים.
