מותר להנות, עד הסוף, ובגדול. הרבה מאוד פילוסופים, מדענים ופסיכולוגים יסכימו שזהו מרכיב חיוני לחיים מאושרים. עם זאת, הוא עלול להביא גם לריקנות ואפילו לאומללות. בחברת שפע, בשל הפנאי והאפשרויות, תופעה זו גורפת והופכת לכמעט מגפה. כך למשל, ילדים קטנים מתמכרים לטלוויזיה, בני נוער ומבוגרים מעבירים את מרבית זמנם בשיטוט ברשתות החברתיות וכן הלאה. מה שיכול להיות, בשימוש מושכל, נפלא, מהנה, מרחיב את הדעת, אמצעי לתקשורת טובה וחשובה- עלול, כחרב המתהפכת, להפוך לצורת חיים שיש בה שטחיות, ריקנות והימנעות מחיפוש אחר משמעות ומימוש עצמי.
בתהליך זה, היצר מתגבר על הרגש וההיגיון ומניע לכיוון עשייה שמטרתה הסחת הדעת, בריחה מהתמודדות עם קשיים, התמכרות. זאת בדומה לשימוש מופרז בסמים ואלכוהול, קניות, אכילה- כל מה שמעניק תחושת הנאה וסיפוק בטווח הקצר אך מעורר תחושת ריקנות בהמשך. קל לבלבל בין הנאה- לבין סיפוק מיידי שאין בו מן הצמיחה והאותנטיות, וגם לא מהמשחק והחופש.
רבים חשים אשמה וחרדה כשהם נהנים. זה מתורגם לאמירות פנימיות שנעות בין "זה לא מגיע לי", "זה יגמר בבכי", "זו קלות דעת", "אני מבזבז את חיי". במקרים אלה הסביבה יצרה כניעה מופרזת, עיקרון העונג הודחק ו"הובס". תהליך פסיכותרפיה טוב מכוון להחזרת היכולת הנפשית הטבעית בילדות של משחק, יצירה והנאה.
מאידך, רבים מתמכרים להנאות הרגע כדי "לברוח" מפני תחושות פנימיות שליליות. במצב זה, השכיח מאוד, הסכנות מרובות: אתה הופך משועבד, מתמכר ליצר ומאבד מאחריותך כלפי עצמך, כלפי מציאת ומימוש המשמעות של חייך. במקביל, היכולת להתחשב בזולת, להרגיש אשמה בעת פגיעה באחר, גם היא נפגמת. כשההדוניזם שולט, כשמטרת הקיום הופכת להיות אני ותענוגותי, עוד ועכשיו- האיזון בין עצמיות ואהבת האחר, היכולת למצוא ייעוד וסיפוק נפשי "אמיתי", נפגמים. במצב זה יש צורך בתדלוק מתמיד של היצר ודחיית סיפוקים מעוררת זעם, שלעיתים אינו אלא כיסוי לדיכאון שמתחת לפני השטח. במצב זה יש צורך,לפעמים,להיעזר גם בהתערבות מבחוץ, שכן קשה לאדם לדעת שעבר את הגבול, שנסחף, שהחל להוות סכנה לעצמו ולסביבתו.
הרווחה הנפשית מושתתת על איזונים בין כוחות לכאורה מנוגדים. אנחנו נדרשים לשמור על הקו הדק שבין שני קצוות. למשל, לשמור על היכולת להנות בלי לשקוע בהדוניזם מופרז, מנוון. לדעת לעיתים לאבד קצת שליטה, להנות בלי לחשוב – אך במסגרת בטוחה ומוגנת. לדעת להיות לבד, עם עולם של עצמיות, צרכים, דעות – ולדעת להיות ביחד. לתת מקום לזולת בלי לוותר על עצמך.
רבים מבין הקשיים האנושיים נובעים מהקושי לשמור על הדיאלקטיקה הזו, על האיזון. זה יכול לנבוע מנטייה לראייה של שחור-לבן, או מחיפוש אחר אמת מוחלטת, ויכול לנבוע מאי הבנה של הבו-זמניות הזו, אי הבנה שמקורה בדרך כלל רגשי.
איך תדע אם אתה הדוניסט במובן החיובי או שאתה מכור ובתהליך הידרדרות מטה? איך תדע אם אתה חווה חופש ומימוש או בורח מעצמך ומחייך? הקשב היטב לעצמך. האם אתה באמת נהנה עדיין מהסיפוקים שסביבך? האם אתה מסוגל ליהנות גם מאהבה, טבע, יצירה? האם אתה חייב "להעלות מינון" כל העת? האם הסביבה משדרת לך שאתה שלילי, שאינך רצוי עוד? האם אתה מסוגל להיות לבדך, אתה ועולמך הפנימי, ללא מקור עונג, לפחות לזמן מה?
כשהאיזון בין הנאה להוללות מופר, יש צורך לעבור תהליך של מציאה מחודשת של משמעות לחיים, למצוא סיפוקים ממקורות נוספים, כאלה שיעשירו וימלאו מחדש את הנפש.
