גירושין בגיל מבוגר הם תופעה שתדירותה הולכת וגדלה. אני מתייחסת כאן לזוגות שחיו שנים רבות ביחד, כאלה שגידלו משפחה והגיעו לגיל הארבעים, חמישים והשישים – ואז לפתע שבר. רצון של מי מבני הזוג, או שניהם, להתגרש.
בדרך כלל זה לא פורץ לפתע, אלא בנוי על רצון מתמשך בפרידה שלא מומש: בגלל הילדים, בגלל החשש לצער את ההורים המבוגרים, בגלל חרדות כלכליות. תכופות נישואים לא מוצלחים ממשיכים גם בשל הפחד משינוי, מהזדקנות לבד, אמונה שבעתיד יהיה טוב יותר או בשל הפחד מפני הבדידות. נוצר מעין מאזן אימה מאחר והבדידות בתוך זוגיות היא לעיתים קשה יותר מהבדידות של היות לבד. בנוסף, מאחר וקונפליקטים הם חלק מהותי מקשר, לעיתים החשש לוותר מוקדם מידי הוא מוצדק והשקעה ביחסים תניב שיפור משמעותי שלהם, אולי אפילו תאפשר לאהבה המקורית לחזור. מאחר ומדובר בהחלטה גורלית עם השלכות רבות ומסיביות כדאי לכן לבדוק לעומק את מצב היחסים, לנסות למצות את האפשרות לשיפור ושיקום.
עם זאת, במקביל לעליה בתוחלת ובאיכות החיים, אנשים כיום חשים שאינם מעוניינים עוד להמשיך במסגרת של חיי זוגיות שהפכו דלים, שגרתיים או אפילו בלתי נסבלים והם רוצים לעצמם הזדמנות נוספת.
רוב הזוגות מתחתנים מאהבה, אך בתוך מושג האהבה יש ים רחב של צרכים ופנטזיות שלא בהכרח מתממשים. בעת הגירושים, בדרך כלל כבר לא נמצא זכר לאהבה הזו: לעיתים היא הפכה לשנאה, אפילו שנאה יוקדת. במקרים אחרים האהבה חולפת ומותירה אחריה תחושות של ניכור, אדישות ומרחק רגשי.
לשינוי הזה יש גורמים רבים. אחד המרכזיים שבהם קשור למצב ההתאהבות שיש בו בהכרח אידיאליזציה, כלומר האדרה של התכונות החיוביות של בן הזוג והכחשה, התעלמות, מצדדים אחרים באישיותו. נראה שאין אהבה שאין בה מידה של הכחשה כזו, אך ככל שהיא מסיבית יותר כך הסיכוי להתאכזב גדול יותר. במקרים אחרים, נדירים יותר, הגירושים נובעים מבגידה שנגלתה לבן הזוג, או מהתאהבות סוחפת שבעקבותיה הקשיים בזוגיות אינם נסבלים עוד.
בגידה או קשר נוסף הם בעלי משמעות רגשית עצומה בעת התרחשותם אך לטווח הארוך ההחלטה כיצד להתמודד איתם היא אישית, וקשורה מאוד לאופי הזוגיות ולמערכת היחסים שקדמה לבגידה. לעיתים, זוגיות יכולה להכיל את הבגידה, לקבל אותה, זאת במידה והאהבה הבסיסית נשמרת. ברוב המקרים, בגידות וקשרים נוספים מהווים תירוץ, ולא סיבה, להפסקת הזוגיות.
האכזבה מתבטאת במפגש עם המציאות, כלומר בתהליך הרגשי המלווה את הזוגיות לאורך זמן. לעיתים קרובות אותן התכונות שהביאו להתאהבות במקור הופכות לבעיה המרכזית של הקשר. למשל, קנאה יכולה להתפרש כאהבה ורצון ביחד בעת ההתאהבות, ועלולה להפוך עם הזמן לרכושנות ותוקפנות לשמה – כשאדם רוצה לנהל את חייו גם מתוך צרכיו שלו, להישאר פתוח לעולמות רגשיים וחברתיים נוספים, ומגלה שבן זוגו רואה בו אובייקט שצריך להיות נתון לשליטתו.
בנוסף, בעת מצב ההתאהבות יש בדרך כלל רצון כמעט אינסופי להתמסר ולתת, אך עם הזמן, ככל שהאהבה נהיית ודאית יותר, כך ההשקעה פוחתת, בן הזוג נתפס כ”מובן מאליו” והנכונות להתאמץ עבורו משתנה, לעיתים עד כדי מצב שבו כל אחד מבני הזוג חי בעולם משלו, מנותק רגשית. תהליך זה הוא בדרך כלל הדדי – מישהו מבני הזוג מתמסר פחות בשל צרכיו האישיותיים או בשל מצב קיומי כלשהו, רגשי או פיזי. בן הזוג נפגע ו”נוקם”, במודע או שלא במודע, על ידי שמתמסר פחות. כך מתחיל תהליך מעגלי שיכול לאורך השנים להגיע גם למקומות קיצוניים – לעיתים לאטימות לצרכי בן הזוג ולעיתים לפגיעה מכוונת, מתעללת, בו ובצרכיו.
כל אלה, יחד עם הנסיבות החיצוניות של עומס, שיגרה, הולדת הילדים שגוזלים חלק משמעותי מהאנרגיה הנפשית של ההורים, עלולים להוביל לחוויה של אכזבה ונטישה. חוויה זו מתסכלת תמיד, אבל אצל אחדים היא הופכת לזעם ולשנאה. רבים מהזוגות ש”שורדים” לאורך זמן אינם מודעים לקיום תחושות אלה, או לפחות לא לעוצמת הרגשות האלה. לעיתים הם אינם יודעים שהם עצמם חשים כך, מתוך תהליכי הדחקה וחוסר מודעות עצמית, ולעיתים אינם ערים לקיום תחושות כאלה אצל בן הזוג. בדרך כלל המצב מורכב עוד יותר שכן כל אחד משליך, מעביר אל בן הזוג את האחריות למצב ואז מתמודד עם מצב שהוא לפחות באופן חלקי תולדה של ההשלכות שלו עצמו.
ברמה מסוימת של כעס ואכזבה הדברים, במוקדם או במאוחר, יגיעו לכדי משבר גלוי. זה יכול לנבוע מקשר חדש ששופך אור על המצב, או ממשבר רגשי. משברי הגיל מהווים תכופות זרז להיווצרותה של מודעות לקשיים בזוגיות.
כשהמחשבה להתגרש מתחילה להתגבש ומועלית למודע, בני הזוג עלולים למצוא עצמם מול אדם עוין, אפילו אכזר. השאלה של איפה האהבה עכשיו נראית, לפחות על פניה, כלא רלוונטית. היא אבדה מזמן.
נדרשת גדלות רוח כדי להיפרד ברוח טובה, תוך מתן כבוד הדדי ותוך שמירה על הישגים שהושגו, למשל הילדים. לאופי תהליך הגירושים יש השלכות רבות על איכות החיים של כל אחד מבני הזוג בעתיד, על הילדים ועל הקשרים החברתיים המשותפים. תהליך של גישור, פורמאלי או לא, יכול לאפשר פרידה שיש בה פחות פגיעה וכעס.
עם זאת, גירושים, בכל גיל אך בפרט לאחר נישואים ארוכי טווח, מלווים לעיתים קרובות במשבר קשה. טמון בהם חורבן של מה שנבנה בעמל רב, של השקעה פיזית ורגשית של שנים רבות. הם מלווים בתחושות של תסכול וכעס ובתהליך של אבל. האבל מגיע במוקדם או במאוחר, בהתאם לנסיבות, אך ניתן לצפות אותו ולהיערך להתמודדות טובה יותר.
בדרך כלל אנשים מתאוששים מהמשבר הזה. לפי מחקרים, למעלה משבעים אחוזים מהמתגרשים בגיל מבוגר מדווחים שתוך כשנתיים למדו להיות מרוצים יותר מחייהם והשינוי הביא, לאחר המשבר, לפריחה.
בנוסף, אנשים מדווחים על שיפור בחיים החברתיים וביחסי המין. מעל לשבעים וחמישה אחוזים מהמתגרשים לאחר גיל חמישים חווים לפחות מערכת יחסים זוגית מספקת ומהנה אחת, וכרבע מהם מוצאים זוגיות חדשה, טובה יותר, תוך שנתיים מעת הגירושים. ממצא זה אינו מהווה המלצה לצעד כזה ועם זאת יש בו כדי להסיר מעט מהפחדים.
זוגיות שהופכת לכוח מצמית והורס צריכה להסתיים. אם ניתן לתקן – בדיבור, בטיפול – מה טוב. אם לא – צריך להיפרד. אך זה לעולם לא צעד טריוויאלי, יש להתכונן אליו רגשית ומעשית. יש להיות קשובים לתגובה הרגשית של הילדים לאקט הזה, לשמור עליהם במידת האפשר, למרות היותם בדרך כלל בוגרים, ובה בעת להיעזר בהם כמקור לתמיכה.
יש להתמודד עם שינויים בסביבה החברתית, שבהכרח מתערערת. הרבה חברים אובדים, אך לעיתים ניתן גם ללמוד מיהו חבר אמיתי ולרכוש חברים חדשים. להיבט הזה יש חשיבות רבה שכן מערכת תמיכה חברתית מהווה גורם מרכזי בשמירה על איכות החיים ויכולה לספק מענה לתחושת הבדידות. בגיל המבוגר, לעיתים חברות בין בני אותו המין (בין נשים למשל) מהווה גורם מחזק מרכזי בחשיבותו. לחברות אינטימית מסוג זה, בגיל המבוגר, יש לעיתים ערך שאינו פחות מזה של הזוגיות. מאחר והולדת ילדים כבר אינה רלוונטית, חברות נפש המלווה בבילוי ותחומי עניין משותפים יכולה להוות מעין תחליף לזוגיות.
יש להתמודד עם שינויים במצב הכלכלי – גירושים הם תהליך יקר מאוד. אנשים שלא בנו לעצמם קריירה עלולים למצוא את הירידה במצב הכלכלי גורם לחץ מרכזי שעלול לערער את היכולת לשיקום החיים.
למעשה, גירושים בגיל מבוגר מהווים אחד מהשינויים הכי מרחיקי לכת והם משפיעים על מגוון מעגלי החיים. תכופות מומלץ להיעזר בטיפול, כדי לשמור על אי של שפיות, מקום בו ניתן לעבד את הקשיים, לבחור כיצד להיערך אליהם וכיצד להגיב. כמעט לעולם לא ניתן ולא כדאי לעבור את התהליך הזה לגמרי לבד.
לא פחות חשוב, יש להיזהר מיצירת זוגיות חדשה שתהיה נמהרת, ותוך זמן קצר תבטא, שוב, את אותם הקשיים שהביאו למות האהבה הישנה.
ובכל זאת, מותר ואפשר וצריך לתת “ללב” לחיות, להתאהב ולחוות.
